איך בעצם נוצרת אלרגיה? ומה זה אומר לגבי איך אפשר לטפל בה?

הרי תגובה אלרגית היא תגובת יתר של מערכת החיסון שבה הגוף שלנו תוקף גורם מסוים שאנחנו אלרגיים אליו ובדרך עושה נזק לעצמו. השאלה היא:

• איך ולמה זה קורה

• ואיך אפשר לגרום לגוף לשנות את התגובה הזאת

אפשר להגיד שרוב האלרגיות נוצרות בעצם בעקבות טעות תכנות במוח.

יש לכולנו במוח מגנון וותיק, שהוא חשוב וחיוני, והוא מיועד לעזור לנו להתמודד עם מצבי חירום ולשמור עלינו מסכנת חיים:

ברגע שהמוח שלנו מזהה מצב חירום, הוא עובר לטייס אוטומטי כדי להבטיח שנגיב מספיק מהר – משהו שלא יקרה אם נצטרך על כל שינוי נדרש קודם לחשוב, להתלבט ולהחליט.

כך, אם למשל נפגוש אריה עצבני ברחוב (ברור שזה היפותטי אבל נניח), הגוף שלנו לא שואל אם להציף את כל המערכת באדרנלין, להעלות לחץ דם, להגביר נשימה ולבצע עוד כמה שינויים שמכינים אותנו לתגובה של או להילחם או לברוח.

כל זה קורה באופן אוטומטי תוך זמן מאוד מאוד קצר.

מה שקורה במקביל הוא שהמוח שלנו עובר למצב של קליטה מוגברת ורושם את כל הפרטים מסביב.

בדוגמה שלנו של האריה למשל, פרטים כאלה יכולים להיות:

• אור מסוים שהיה באירוע

• ריח שהיה קודם אך רק בהמשך זיהינו אותו כריח של אריה

• זמן ביום

• מיקום

• מראה וכו'

המוח שלנו רושם את כל אלה וקושר אותם לאירוע במטרה להבין:

• מה קרה לפני ובזמן של המקרה

• איך יכולנו לזהות את הסכנה יותר מוקדם

• וכך אולי להימנע מהמקרה בכלל

החלק של המוח שאחראי על כך נקרא אמיגדלה. האמיגדלה שומרת את כל הפרטים ומתייגת את הגורמים הקשורים כ-"מסוכנים" (כי הם היו קשורים למקרה שהפעיל את מערכת החירום).

אם בהמשך היא תזהה גורם שמתויג כמסוכן, היא תפעיל אזעקה כדי להזהיר אותנו (את הגוף) מהסכנה.

הבעיה – ובזה נגיע לאלרגיות – שבימינו רוב המצוקות שלנו הן לא קשורות לסכנה פיזית שצריך להילחם בה או לברוח ממנה אלא למצוקות רגשיות. המערכת שלנו לא בנויה לכך, אז קורה שהמוח שלנו מתבלבל וקושר בין דברים שלא באמת קשורים:

1. המוח מבחין במצוקה (לא חייב להיות אריה, מורה שצועקת או כל מצוקה רגשית אחרת גם עובד מצוין)

2. בודק עם מה אנחנו במגע באותו רגע (אולי ביצה, חלב או כל דבר אחר)

3. מחליט שאותו גורם שאנחנו במגע איתו הוא הגורם למצוקה

4. ומתייג אותו כמסוכן

מעכשיו והילך, כל פעם שנפגוש אותו גורם, מערכת החיסון שלנו שהיא הצבא להגנת הגוף תתקוף אותו גורם ותנסה להרחיק מהגוף ולהשמיד אותו – במילים אחרות: נוצרה תגובה אלרגית.

בערך 80% של האלרגיות נוצרות בדרך הזאת. ובמשך החיים שלנו אנחנו מפתחים ומוסיפים אלרגיות. כל פעם שאנחנו עוברים איזה משבר או טראומה, קיים פוטנציאל לפיתוח אלרגיה נוספת.

יש אנשים שמפתחים אלרגיות יותר בקלות מאחרים. וכשכבר יש כמה, המערכת גם כך בעומס, והסיכוי שתתבלבל עוד, הוא גדל.

מה עושים עם זה אחרי שאלרגיות כבר נוצרו?

מפני שאנחנו מדברים על מערכת אוטומטית, לא רצונית, זה לא ממש יעזור אם ננסה להסביר לאותו אדם שמדובר בטעות ושיתחיל להתייחס לאפקנים בצורה ידידותית.

אז מה כן?

באייפק, אנחנו עוקפים את המערכת הרצונית, את המוח המודע, ומתקשרים ישירות עם התת-מודע, במטרה לשנות את התכנות השגוי הקיים במוח בחזרה למה שהוא אמור להיות.

כדי שביצה תהיה מתויגת כרק ביצה, שזה מזון בעל ערך תזונתי רב, וכ"לא מסוכן" ואין צרוך לתקוף – וכך גם על כל האלרגנים האחרים.

איך עושים את זה?

בתיאום עם הגוף (דרך מבחן שריר)

לוקחים קבוצה קבוצה של אלרגנים

ובזמן שהגוף במגע איתם (לא ישירות כדי לא לסכן, אלא מספיק שהוא ירגיש את התדר)

נבצע טיפול שהוא מזרים אנרגיה בגוף...

אנרגיה זורמת חופשי בגוף זה אומר מבחינת המוח שלנו שהכל בסדר...

(לרוב נעשה זאת דרך תיפוף על נקודות דיקור לאורך עמוד השדרה)

כך שהמוח ילמד שלהיות במגע עם האלרגן זה בסדר

וישנה את התיוג של האלרגן חזרה מ-"מסוכן" ל-"רגיל"

ואז כבר לא תופעל תגובה אלרגית.

הרי מה שנלמד, ניתן ללמד אחרת - בעזרת אייפק :-).