כשרגליים קופצות לא רק בגלל אלרגיה... 🦵

מדי פעם שואלים אותי: "מה, את מטפלת רק באלרגיות?"

בדרך כלל, אני מחייכת ועונה שאלרגיות זה עולם שלם שבהחלט נותן מספיק חומר להתעסק בו 😃. יחד עם זאת, לפעמים קורה שמתווספים עוד אספקטים לטיפול, שפחות חושבים עליהם כשאומרים אייפק...

כמו למשל במקרה הבא, שבו טיפלתי גם:

🔸 באלרגיות ורגישויות

🔸 בנושאים רגשיים

🔸 במערכת העצבית

🔸 בנגיפים וחיסונים

הגיעה אליי לטיפול ילדה קטנה 👶, כשהיא סובלת מקפיצות שרירים ותנועות לא רצוניות 🦵🦵🦵, בעיקר בזמן שינה. לפעמים היא ממשיכה לישון תוך כדי התנועות, לפעמים זה מעיר אותה ולפעמים זה גם כואב 😫.

ברור שגם ההורים היו מותשים ומודאגים – אף אחד לא אוהב לראות תינוקת סובלת. 🙄

התופעה התחילה אחרי שהיא חלתה בנגיף ה-RSV (וירוס סינציאלי נשימתי) בגיל שלושה חודשים, גיל בו הנגיף הזה יכול להיות ממש מסוכן והיא אכן היתה מאושפזת בבית חולים. בבית החולים היא נדבקה בעוד נגיף, ב"ה החלימה משניהם, אך התנועות נשארו.

הרופאים אמרו להורים שיש סיכוי שהיא תגדל מזה... אך אחרי החיסון של גיל שנה המצב החמיר, וההורים החליטו לחפש דרך לעזור לילדה.

לכאורה, זה לא נראה מקרה לאייפק, הרי זה לא נראה קשור לאלרגיות – יותר בעיה עצבית 🤔, ובכל זאת...

באבחון עלה שיש גורמים גם פיזיים וגם רגשיים – שזה לעצמו לא מפתיע, הרי ידוע שהנפש משפיעה לנו על הגוף ובטח ובטח על העצבים.

מבחינה פיזית התגלה צורך בעבודה על המערכת העצבית, אך גם התגלו מספר רגישויות.

פה אני רוצה רגע לפתוח סוגריים:

כשאנחנו שועמים את המילה "אלרגיה" או "רגישות" אנחנו רגילים לחשוב על

🔸 אף מטפטף

🔸 עיניים דומעות

🔸 פריחה וגרד

🔸 כאבי בטן

🔸 קוצר נשימה

אבל יש עוד הרבה צורות שבהן אלרגיה יכולה להתבטא.

במקרה שלה, מבחן השריר הראה בין היתר רגישות למגנזיום.

אם יש רגישות למגנזיום, זה לא אומר בהכרח שהמגנזיום יגרום לנזלת או לפריחה או לקוצר נשימה.

קורה גם שרגישות מתבטאת בכך שהגוף דוחה את החומר ולא מוכן לקלוט אותו, ואז התוצאה של הרגישות תהיה חוסר של אותו חומר בגוף.

ואם, כמו במקרה של מגנזיום, זה חומר שהגוף צריך אותו, חייב אותו כדי לתפקד כמו שצריך, לחוסר הזה יהיו תופעות – כמו תנועות לא רצוניות ושרירים נתפסים...

ואכן, ברגע שהתחלנו לטפל ברגישויות שלה, מצבה של הילדה התחילה להשתפר.

יחד עם הרגישויות, טיפלנו גם בנושאים רגשיים:

🔸 מוכנות להרגיש בטוחה בעולם

🔸 מוכנות לסמוך – בגיל הזה שעדיין אין מודעות לזמן, כל פרידה מאמא עלולה להרגיש כמו נצח... מאיפה לי לדעת שהיא תחזור? אולי היא לא? לחזק פה את המקום הסומך מאוד משמעותי.

🔸 עשינו טיפול על "בית" וכל מה שקשור אליו

🔸 עבדנו על מוכנות לשמוח...

עכשיו בטח תשאלו אותי: "אבל איך אפשר לעבוד על נושאים כאלה עם ילדה בת שנתיים?!"

ואכן זו אחת החוזקות של שיטת אייפק 🙂.

מפני שאנחנו עובדים עם התת-מודע, דרך מבחן השריר, אנחנו לא חייבים שהילד יידע לבטא במילים מצבים רגשיים מורכבים. אנחנו שואלים שאלות, והגוף עונה...

🔸 האם יש צורך לעבוד על נושא רגשי? כן/לא

🔸 האם הנושא קשור לבית/משפחה/אירוע מסוים/רגש מסוים/משהו אחר?

🔸 וכן הלאה, עד שברור מה הנושא בדיוק

בדרך כלל עובדים או דרך משפט חיובי שהשריר חלש מולו, ז"א התת-מודע אומר "לא" לאותו משפט, או דרך אוסף מילים שביחד מגדירים נושא רגשי. ועל כל נושא משחררים דרך הגוף רגשות שנתקעו ומפריעים לאותו נושא להיות חזק. הכל דרך הגוף, דרך תיפוף על נקודות דיקור - אין צורך במילים.

בנוסף, יש לנו באייפק גם אפשרות לתמוך במערכות הגוף, במקרה שלה במערכת העצבים. כשהאופציה הזאת עולה בטיפול, אנחנו בדרך כלל שולפים את ספר האבחון ומחפשים במבחן שריר מה בדיוק צריך תמיכה, עד לפרטים קטנטנים.

🔸 לפעמים משמעות הדבר היא פשוט לשלוח אנרגיה למקום כדי לעזור לגוף להתרפא.

🔸 לפעמים קורה שכמו שהגוף מתחיל לתקוף אלרגן מבחוץ, הוא מתחיל לתקוף חלקים של עצמו או חומרים שהוא בעצמו מייצר – ואז אנחנו מדברים על מצבים אוטו-אימונים. למזלנו אפשר לטפל גם במצבים כאלה, כמו שמבטלים אלרגיות.

ועוד צד של אייפק היה כאן רלוונטי בטיפול של הילדה: טיפול בוירוסים

בטיפול באלרגיות אנחנו בגדול מרגיעים את הגוף ומלמדים אותו שאותו אלרגן לא מסוכן ואין צורך לתקוף אותו. כשאנחנו מטפלים בפתוגנים, כמו נגיפים או חיידקים, אנחנו עושים בדיוק ההפך:

מגדירים לגוף מטרה, גורמים לו להכין את כל הנשק שיש לו – ויאלה, לתקוף ולסלק את הדבר הזה מהגוף!

אפשר לעשות את זה כשיש מחלה אקוטית, אך עוד יותר רלוונטי זה עם נגיפים שיש להם נטייה להישאר בגוף, גם כשלכאורה כבר החלמנו, ולהמשיך לעשות לנו צרות.

נגיפים שידועים על התנהגות כזאת הם למשל נגיפי הרפס או הנגיפים של מחלת הנשיקה.

במקרה שלנו יצא שיש עוד עבודה גם עם RSV, גם עם הוירוס הנוסף שחתפה אז בבית חולים, גם עם חלק מהנגיפים המוחלשים של החיסון וגם עם קורונה.

וגם יצא לעשות ניקוי רגשי עמוק על "מחלות ויראליות" בכללי, כי כנראה הגוף הקטן שלה למד שוירוסים זה דבר מסוכן ממש, וכל פעם שהוא פוגש וירוס, הוא נכנס לחרדה...

החדשות הטובות הן 😊 שהיום, אחרי סך הכל שבעה טיפולים, הילדה ישנה כבר הרבה יותר טוב, ללא התעוררויות וללא כאבים 😊🌺.

הרגליים עדיין קופצות קצת כשהיא הולכת לישון, אך בלי להפריע לה - וגם את זה עוד נפתור

איזה כיף לקרוא את ההודעות של האמא 😊

איזה כיף שהיה אפשר לעזור לה – תודה שיש אייפק 🙏🌺

Photo by Richard R on Unsplash

סוף סוף אפשר לישון