amirali-mirhashemian-W2d_FskKkpw-unsplas

* Picture by Amirali Mirhashemian on Unsplash

amirali-mirhashemian-W2d_FskKkpw-unsplas

האם צריך להאמין כדי שטיפול אייפק יעזור?

זאת שאלה ששואלים אותי הרבה כשמגיעים לאבחון. "אני לא ממש מאמין באנרגיות – האם במצב כזה יש בכלל טעם להתחיל?"

התשובה היא שלא צריך להאמין בשיטה, מספיק לתת לה צ'אנס, לא להתנגד באופן מכוון.

הרי יש תיעוד על טיפולים מוצלחים אצל תינוקות – והם בטוח לא מאמינים בשיטה כזו או אחרת, והם גם לא מודעים למה שאנחנו רוצים להשיג בטיפול.

יחד עם זאת, הם גם לא מתנגדים לטיפול, לא מנסים להוכיח לנו ש"זה לא יכול לעבוד". מבחינה זאת, הם המטופלים האידיאליים 😃.

אדגים עם סיפור אישי מהתקופה שהייתי ממש חדשה באייפק:

 

הגעתי לאייפק דרך טיפול שהבת שלי קיבלה. הטיפול נמשך, ובאיזה שלב נמאס לה, נמאס להגיע לטיפולים, נמאס מהגבלות והימנעויות אחרי טיפולים, נמאס להסביר למה היא לא יכולה להשתתף בשיעור ספורט אחרי טיפול – בקיצור, היא לא הייתה מוכנה להמשיך, והחלטנו על הפסקה למרות שהיה ברור שהטיפול עדיין לא גמור.

וכמו שמאפיין בני נוער, היא לקחה את ההתנגדות לקיצון, התחילה לטעון שזה גם אף פעם לא באמת עזר, כל השיפורים זה במקרה, ומה שהיה קשה להכחיש, זה בטח רק אפקט של פלציבו, ואחרי תקופה מסויימת זה ייעלם... אמא, תעזבי אותי עם השטויות שלך!!!

**************

עיקרונית, לא ניתן לעשות טיפול למישהו שהוא לא מוכן לקבל טיפול. מטפל אייפק יבקש רשות מהגוף לפני כל טיפול - זה חלק מהפרוטוקול הקבוע - ואם אין רשות, אז לא מטפלים.

בקורס בזמנו שאלתי איך זה עובד כשמטפלים מרחוק, כי הרי יש אפשרות כזאת באייפק, למשל בדיקה של תקינות הטיפול מרחוק זאת פרוצדורה סטנדרטית. המורה שלי עדי שאנן הסביר שאם המטופל לא מוכן לטיפול, בבדיקה מרחוק אקבל סירוב, לא אוכל לבדוק אותו.

סיקרן אותי איך זה מרגיש שמקבלים סירוב, אז ניסיתי לבדוק את הבת שלי, שממנה ידעתי בוודאות שהיא מתנגדת – אך להפתעתי הרבה לא קיבלתי שום סירוב! 😳❓ איך זה יכול להיות?!

חזרתי לעדי, והוא הסביר שזה מקרה מיוחד מפני שמדובר בבת שלי, ושכאמא יש לי סמכות מסויימת להחליט עליה – האם זה אומר שאני תאורטית יכולה לעשות לה טיפול מרחוק למרות שהיא מתנגדת?! – תאורטית כן, אבל תיזהרי עם זה מאוד, זה בעייתי. גם בדרך כלל, בסביבות גיל 16 זה נגמר, והיא לא כל כך רחוקה מזה.

**************

זמן לא רב אחר מכן נסענו לחופש לשווייץ (היו זמנים 😎), ובשווייץ למי שלא מכיר, יש להם יוגורטים מה זה טעימים 😋 ! ואני רואה את הבת שלי מסתכלת על היוגורטים ומתאפקת – יוגורט עושה לי כאב בטן!! וזה חוזר על עצמו, והיא מתאפקת...

אז החלטתי לנסות לבדוק, אכן יש עדיין רגישות ליוגורט, האם נמ"ר לטפל בזה? (נמ"ר זה קיצור של "נכון, מדויק ורצוי") כן נמ"ר – למרות שהיא מתנגדת?! כן נמ"ר – האם אני אובייקטיבית? כן.

עשיתי לה טיפול בלי שידעה, חיכיתי 25 שעות, ואז בבוקר תפסתי אותה לשיחה כשאני מתכוננת נפשית להתפרצות זעם. הסברתי לה שטיפלתי לה ברגישות ליוגורט מרחוק, שעבר זמן ההימנעות, ושאלתי אם היא מוכנה רק לטעום איזה כפית יוגורט או שתיים – כדי שאוכל לראות אם זה עבד...

בהתחלה לא אמרה כלום, רק מעיפה עליי איזה מבט קוטל. אז: קודם כל ארוחת בוקר. לוקחת לעצמה קרואסון, אחר כך קורנפלייקס, עוד איזו פרוסה עם ממרח מאלט טעים שגם אותו יש רק בשווייץ. היוגורט עומד לו על השולחן, היא נמנעת מלהסתכל עליו. אני יושבת מולה ומחכה בסבלנות.

בסוף היא נאנחת, לוקחת את גביע היוגורט, פותחת אותו, מכניסה כפית ולאט לאט מביאה את הכפית לפה. מחכה, וחוזרת על הפעולה. אני אומרת: מבחינתי זה מספיק, את לא חייבת להמשיך... עוד מבט קוטל: אבל זה טעים!!!

בקיצור, היוגורט כבר לא גרם לכאב בטן.

בערב של אותו יום, היא ניגשה אליי: אמא, כואבת לי הבטן – תבדקי לי! בדקנו דבר ראשון את היוגורט, אבל הטיפול ביוגורט היה תקין. עברנו על מה שהיה בארוחת הערב – כל הגורמים לעצמם היו בסדר. בסוף עלינו על רגישות לשילוב של תפוחי אדמה וגבינה – שילוב מאוד נפוץ באוכל שוויצרי. עשינו טיפול, חיכינו 25 שעות, ונפתרה הבעיה. לשאר החופש אכלה תפוחי אדמה עם גבינה חופשי.

מאז הבת שלי חזרה לשתף פעולה עם אייפק – לפחות במה שנוגע לטיפול ברגישויות פיזיות. מוכנות לטיפולים רגשיים זה לקח עוד כמה שנים: מה פתאום שתגעי לי ברגשות! – צער גידול בנות... 😁❤️🌺