לפני כמה שנים לאמא שלי התחיל לכאוב מפרק הירך… 
דבר לא חריג בגילה… סך הכל היא היתה אז בת 84… 
העניין די הלחיץ אותה…
עזרה, אבל ממי?
ברור שניתוח היא לא רוצה…
וידוע שלרופאים יש נטייה ללחוץ לכיוון ניתוח…
אז בשבילה היה ברור שלרופא היא לא תלך! 
אך עדיין המפרק כואב… 
אז מה עושים?
מחפשים דרך
אמא שלי גרה בחו"ל, אז אני יכולה רק לייעץ מרחוק.
כל הניסיונות שלי לשכנע אותה לקבל עזרה מקצועית לא יותר מדי צלחו:
- פיזיותרפיה,
- מסאז',
- רפואה סינית,
- טווינא,
- צ'י קונג
הכל סינית מבחינתה:
- היא לא מכירה,
- מחטים – רק המחשבה גורמת לצמרמורת,
- שייגעו בי – מה פתאום,
- ללכת לקבוצה של זרים – נו באמת…
בקיצור, לא זז יותר מדי עד שהגעתי לביקור.
היא כן קיבלה את העיצה שלי דווקא לא להגביל תנועה בגלל הכאב אלא לחפש כמה שיותר לזוז, כן לעשות את מה שאפשר – וזה לבד כבר שיפר את המצב במידה מסוימת 
מאלתרים קליניקה בבית
ואז הגעתי, וחיפשתי איך אוכל לטפל בה…
- אילתרנו שולחן טיפול…
- שמנו סמיכות וכריות וסדין
- ארגננו מדרגות לעליה וירידה
- ווידאנו שהכל יציב ובטיחותי
- והיא עלתה על השולחן לטיפול…
היה לה מאוד מוזר 
גם בכלל וגם לקבל טיפול ממני, הילדה שלה 
מהר הבנתי שכואב פה לא רק המפרק.
היו שרירים תפוסים וקשים בכמה מקומות,
אז התחלתי לעבוד, בזהירות ובעדינות,
בעיקר כדי לא להבהיל אותה, כי היה ברור שאם יכאב, היא מייד תגיד לי להפסיק…
וואי, איזה פלא
אחרי הטיפול היא התיישבה בזהירות,
עזרתי לה לרדת מהשולחן
ו…
היא מנסה לזוז
בודקת
בודקת שוב
מסתכלת עליי במבט לא מאמין
"לא כואב" 
איזה כיף! 
לא ציפיתי שאחרי טיפול אחד לא יכאב בכלל, אבל כך היה.
כן הכאב חזר אחרי כמה ימים, ועשינו עוד טיפול…
אבל כשיודעים שאפשר להעלים את הכאב, הוא כבר פחות מפחיד.
המשך סיפור
מאז אמא שלי עדיין לא הולכת לקבל טיפול אצל מישהו אחר.
היא כן עושה תרגילים כמעט כל יום ומשתדלת לזוז,
היא הסכימה לקחת סידן אמורפי שהבאתי לה מהארץ,
וכשהודעתי לה שאני מתכננת עוד ביקור, היא ישר אמרה:
"ואז נעשה גם עוד טיפול…"
בטח שנעשה – אמא יקרה שלי 
כתבתי את הפוסט הזה לפני שלוש שנים והחלטתי להשאיר אותו כמו שהוא.
מאז קרו כל מיני דברים, אך ב"ה אמא שלי חיה ונושמת ומסתובבת, ועדיין לפעמים יש כאב פה או שם, ועדיין טיפולי טווינא עוזרים לה מאוד.
Photo by Alex Harvey on Unsplash
